יום כיפור הוא בין המאורעות שמציינים את היציאה לחופש התודעתי שלי.
🌻 במשך שנים, צמתי מתוך קבלה של מסורת בת אלפי שנים של העם היהודי, מבלי לעצור ולשאול למה והאם זה מתאים לי, ומתחת לפני השטח חיו המון פחדים סביב שאלות מסוג "ומה זה אומר עלי אם לא אצום?", או אפילו "מה יקרה לי אם לא אצום?"
🌻 האירוע המכונן בהקשר יום כיפור, היה הניסוי והאישוש לגלות שהעובדה שלא צמתי, לא גרמה לכשלים בחיי, ונהפוכו, המשכתי לשאול שאלות, להתפתח, ולהיות טוב יותר לעצמי ולסביבה שלי…והכי חשוב, אני כאן כדי לספר.
🌻 כחלק מהתמודדות עם שאילת שאלות, נדרשת מיומנות המאפשרת להיות שלם מול אי ידיעה סביב רעיונות שאין להם בסיס מוכח, ולא פעם גם תחת האמונה שאני בניתי לעצמי, יש הרבה תבונה של אינטואיציה לא מבוססת מחקר.
היום, לאחר תהליך ארוך של למידה וניסוי, ברור קצת יותר הקשר שבין תענית יום כיפור וההתבוננות פנימה לצורך ריפוי, ולא מתוך קידוש חווית הסבל שבו.
חב"ד כתבו:
"ליום-הכיפורים יש כוח של כפרה על כל העוונות שנעברו במשך השנה.
שיהודי חוטא, הוא מלכלך את הנשמה בכתמים, וצריך לנקותם ולתקנם.
הכתמים והפגמים הם בחיצוניות בלבד. האמת שבפנים, יהודי הוא טוב, נקי וזך. בתוך הנפש הוא קדוש וטהור.
היצר הרע מחטיא, בניגוד לרצון האמיתי והפנימי."
🌻 בהתבוננות שלי על החיים, נראה שהרעיון ל"אני פנימי אמיתי ואלוקי", קיים גם במסורות נוספות כמו בבודהיזם למשל, והרעיון כשלעצמו הוא שמאפשר את ההתמסרות לחשיבה כיצד ניתן לשפר ולראות את האחר, אם הנחת היסוד היא שאני טוב מיסודי.
האם בהכרח נדרש להגיע להתבוננת פנימה דרך ציווי אלוהי והנחות יסוד של "אני טוב"? והאם צום שחל למשך יום אחת לשנה, הוא תהליך מספיק משמעותי ומלמד?
לכל אחד ואחת מאיתנו יכולת להתבונן במעשים שלנו והשפעותיהם בכל יום במהלך השנה, ולשים לב כיצד תגובה שלנו משפיעה על רגש ותגובה של האחר, ויש בידינו אפשרות לבחור לקחת אחריות ולתקן.
למי שהגיע עד כאן, לסיכום בשתי נקודות לאחסון ושליפה ליום יום:
- אנחנו חיים שנים תחת אמונות שונות שהעבירו לנו בירושה – תעזו לערער על מוסכמות, לשאול שאלות ותאפשרו לעצמכם להתנסות ולטעות…זה תהליך של התפתחות!
- למרות שאני חיי באמונה שלי ומרגיש בנוח להביע דעה, אחת העבודות שלא נפסקות, היא להיות בתשומת לב לרגישות מול אנשים שמחזיקים דעות ואמונות שונות משלי.
וכמו שנאמר, גמר חתימה טובה 🌻
