מתקשים "לקפל כביסה"?
החוויה הרגשית מושפעת החל מהדברים הקטנים, היומיומיים, וניקח לדוגמה קיפול כביסה (ככה פשוט).
לפני הכל, רק אומר – אתכם לא חייבים לקפל כביסה אם אתם לא רוצים, רק קחו בחשבון שזה יכול להביא לתוצאות לא נעימות ואם בחרתם כן לקפל, תדעו שיש דרך לעשות את זה אחרת 
אם אתם אוהבים לקפל כביסה, הפוסט הזה גם בשבילכם
משתף בשתי דוגמאות מאנשים ששיתפו בנוגע לחוויה האישית שלהם בנוגע לקיפול כביסה:
1."מרגישה סיפוק"
2."מצד אחד קיפול עוזר לוויסות, ומצד שני – עצם הרעיון לקפל והמחשבה סביב זה, גורם להיעדר וויסות"
פעולה כמו קיפול כביסה, היא פעולה כזו שיכולה לספק שלוות עולם לאנשים מסויימים,
ולהוות טירחה וסלידה לאנשים אחרים בקצה השני.
הכי חזק זה פוגש אותי ברגעים שבהם אני רואה שיש כביסה לקפל, כשבראש שלי רצות פנטזיות על כתיבת תוכן, או לנגן על גיטרה בכלל.
ערך מאוד גדול שאני עובד עליו בתקופה האחרונה הוא "דאגה לבית", והכביסה נמצאת שם ומחכה לי בדיוק ברגעים ה"לא מתאימים".
בלי הערך הזה שאתחבר אליו, שכביסה זה דבר שחשוב לדאוג לו מסיבות שונות, עצם הפעולה תהיה חסרת ערך עבורי ואעשה אותה מתוך צורך ולא מתוך רצון שביררתי בי.
אם יש לי אמונות מקדימות בנוגע אליה (כמו למשל שכביסה זה "תפקיד האישה בבית", ברור שהיא בכלל תהיה סיוט בשבילי.
הצלחתי לסגל גישה חדשה (ועוד עובד עליה), לגמור דברים כשהם עוד קטנים,
וכשאני פוגש את הכביסה רגע אחרי שעולה בי רצון וציפייה לעשות משהו ממלא אחר, פתאום עולה כזו אכזבה שתופסת מקום.
הציפייה שעולה לעשות דבר אחד שממלא, אל מול האכזבה מהיזכרות שעולה צורך לעשות פעולה אחרת מייצרת אכזבה. כדי לעבור את הרגע הזה עם המתח שעולה,
נדרשת הזכרות לערך שעומד בבסיס הפעולה המחייבת (קיפול הכביסה).
ניסיון לדחות את הפעולה, יכול ליצור חיזוק שלילי ולשמר דחיינות מתוך המנעות מהמפגש עם הרגש הלא נעים, האכזבה.
מנגד, לתת לאכזבה מקום, ולהמשיך "לקפל את הכביסה", תאפשר לגוף לעשות את שלו,
רגע להיות עם האכזבה, להחזיק תשומת לב לקיפול הכביסה, לווסת את הרגש שעלה, ואפילו (אולי) לחוות תחושת סיפוק, ולקבל תגמול מאוד גדול בסיום הקיפול … לעמוד בערך ששמתי לנגד עיני – הדאגה לבית, וגם…ללכת לנגן בגיטרה
התחברתם?
לפני שאתם הולכים לקפל כביסה…
איך אתם מתמודדים עם פעולות שאתם לא אוהבים לעשות?
