זרקור קטן על קבלה ליצירת הרמוניה עם כאב. יכול להיות שהוא כאן להשאר, מה שבטוח, אני לא יודע.
בחודשיים האחרונים אני חווה כאבי גב, כאלה שנשארים איתי לאורך היום, הולכים לישון איתי, ומידי פעם כשאני שוכב לא נכון, גם מעירים אותי בלילה עד הבוקר.
🌻 כשהלכתי לאורטופד, מעבר ל"ברוכה הבאה למועדון 36", לא היה לו מה להגיד או לשאול כדי לתחקר עוד ולעזור לי לשפר את המצב.
כששאלתי אותו אם הוא ממליץ ללכת לאוסתאופט או לטיפול אחר, הוא הסתכל עלי מוזר ואמר שברור לי שהוא לא יכול להמליץ כי זה לא מקצוע מבוסס מחקר מדעי ואין מה לעשות.
🌻 אתמול הייתי בטיפול שיאצו והבוקר אחרי מפגש עם אוסתאופט, אני יכול להגיד שממש מרגיש איזשהי רוח של אפשרות לשינוי.
👈 הסיבה שאני כותב את הפוסט, היא לשתף בשניים מהכלים המשמעותיים שעוזרים לי להתמודד עם הכאב בתקופה האחרונה:
🌿נשימה וקבלה🌿
נשימה מאפשרת גם להרפות מתחים, אבל גם להתכנס פנימה ולסייע להתבונן בכאב כדי לייצר איתו מערכת יחסים שונה, לשחרר אחיזה מההצמדות לכאב ולייצוג של המילה, ולהתמסר למה שעולה.
אם תעצמו עיניים למשך מספר דק' כשאתם חווים כאב, ורק תנשמו ותתבוננו באיזור הכואב, תבחינו שהכאב הוא הרבה מעבר לאחד או אפס, הוא ממש גל שמשתנה ומושפע גם מהנשימה ומההתייחסות שלנו אליו.
🌻 היכולת שלנו ליצור חוויה רגשית ותחושתית רק מלחשוב על מילה שכבר יש לנו איזשהי תבנית חשיבה לגביה, כשלעצמה פוטנציאל ליצור כאב ולנסות להמנע ממנו.
❤ את ההתמסרות לחוויית הכאב, למדתי בפעם הראשונה בחיי לפני מספר שנים בזמן תרגול מיינדפולנס אצל יריב ובת-אל (מרכז סמאדהי) המופלאים שלימדו אותי קבלה רדיקלית מה היא.
במקרים רבים, הכאב שעולה הוא אולי הבעיה הראשונית שאנחנו חווים, אבל הסבל המתמשך בפועל נגרם מהפרשנות שלנו.
🌿מה הכוונה? חוסר קבלה 🌿
מחשבות בנוסח "למה זה קורה דווא לי"? או "נמאס לי כבר להתמודד עם זה" הן בדיוק המחשבות שנרצה לזהות כדי לשחרר מהן אחיזה, כי הן רק מייצרות עוד סבל.
אמונה מגבילה שחשוב לי לפרק בהקשר של קבלה אל מול כאב גדול ככל שיהיה…היא שעצם הקבלה – לא מונעת ממני לכאוב את הכאב, לבכות, או לשתף בחוויה שלי.
הקבלה של הכאב משרתת אותי להיות עם הכאב הראשוני שהגיע ולא לייצר מעגלים נוספים של כאב, כמו תסכול, וציפייה כבר שיעבור כי אני "לא יכול לשאת את זה".
בתמונה – אני מעניק קצת אהבה לעצמי, מה יש..💛
