ראש השנה הגיע ואיתו חופש כמעט גדול. 4 ימים של שלווה בחיק המשפחה וכו'. אם מחר מציעים לכם לחזור לעבודה, אתם מקבלים אותה ברצון או דוחים את ומתבאסים כבר כשתגיעו ליום ראשון?
איך להתמודד עם בואו של יום של תחילת השבוע לאחר חופש ארוך
אני מציע, וזה רק תרגיל – קבלו ברצון את יום העבודה במקום יום החופש ותבחנו האם המחשבה על יום ראשון עדיין זהה בתחושה לפעם האחרונה שחשבתם עליו.
לאלה שידוע מראש שמתבאסים מיום עבודה אחרי מספר ימי חופש (להוציא את אלה שחזרו אחרי חודשיים בהודו..זה כבר תרגיל אחר:) וטוענים שזה בשגרה וחיים עם זה, אני רוצה להציע דבר נוסף;
המחשבה (בין שאר תהליכים בגוף) יוצרת רגש, הרגש הזה בא לידי ביטוי בתחושות בגוף, בין אם במודע או לא, תחושה של עצב או תסכול משפיעה עלינו בקבלת החלטות ותקשורת עם הסביבה ועם עצמינו ולכן אני שואל..למה?
למה לייצר תקשורת "מורידה" ולא תקשורת "מרימה".
מישהו חכם פעם אמר לי ש"עם כעס לא מדברים…" ואני מציע גם לא לדבר עם תסכול..
יום ראשון נפלא, ושבוע טוב לכולנו.
