ציפייה יכולה להיות דבר חיובי אבל גם עשויה להיות בעוכרינו
היא יכולה להוות גורם מוטיבציוני וכזאת שמייצרת פרפרים או לעורר חרדה ומחשבות טורדניות
קודם כל, חשוב להכיר בעבודה שהיא עתידה לא להתקיים או להפסיק מלהתקיים.
אם לא נקבל את העובדה שישנן ציפיות ושאיפות שלא יתגשמו ונמשיך לחשוב על הסיבות שלא קרו, נאשים את עצמנו בכישלון ונתמסר לחוסר האונים, אנחנו גם עשויים להגיע למצב בו נחווה חרדה ברמה מסוימת ואף התקף חרדה. (מוזמנים לקרוא על התמודדות עם חרדה).
מעבר לכך שאנחנו לא חיים לנצח גם מערכות יחסים נוצרות ומסתיימות שלא תמיד בשליטתנו (עבודה, זוגיות, חברים, משפחה ואפילו יחסים עם רכוש..)
מהפרספקטיבה שלי כשבוחנים ציפייה חשוב לקחת בחשבון כמה דברים:
👈 להבין לקראת מה הציפייה
👈 להגדיר מחדש את הדבר אליו אני כמהה
👈 לנסות להבין כמה אני צמוד לציפייה בזמן שהיא עתידה להתרחש (באיזה מינון אני מתעסק בזה ביום יום והאם זה הופך למטרד בצורת חרדה או מחשבות טורדניות)
👈 לבדוק עם עצמי איך אני מתמודד כשמשהו שציפיתי לו, לא מתקיים
כחלק מתרגול של אלה, ניתן להפוך את הציפייה לתחושה שמשרתת אותי ולא להפך.
ולפעמים, יש אכזבות ..חלק מהחיים יו נואו..
אם בקצה של השביל בתמונה הייתי מגלה שאין ים, אין לדעת איך היום הזה היה מסתיים:)
