פחד וחרדה ממוות

אחת הציפיות או המחשבות המוטעות על ילדים ומתבגרים, היא שהם צריכים להיות חסרי דאגות, וכך כהורים אנחנו עשויים להיות קצרים או חסרי הבנה סביב שאלות קיומיות, על אחת כמה וכמה אם אנחנו לא היינו עסוקים בשאלות מסוג זה.

לילדים אין את תפישת הזמן שמתקיימת אצל מבוגרים ולכן הדבר מקשה את הבנת הרעיון שהורה יכול לעזוב את החדר ולחשוב על האפשרות שיחזור בעתיד (בדקות הקרובות)  ולכן כשאם למשל עוזבת תינוק, מבחינת הילד היא לא קיימת או לא תחזור.

מחשבה כזו עשויה גם להוביל לחרדת נטישה, המתקיימת בטווח גילאי 8-14 חודשים, ולפחדים נוספים הקשורים להימצאות לבד והיא מתקבעת לכדי "קביעות אובייקט רגשי" כאשר תפישת הזמן וקביעות אובייקט (זה שאמא לא כאן לא אומר שהיא לא תחזור או לא אוהבת אותי ותספק את צרכיי).

כפי שמתקבע תפישת אובייקט רגשי, כך מתקבעות תפישות נוספות ואיתן התפישה של המוות והיא מתקיימת בטווח הגילאים 5-7 כתהליך טבעי מתוך שאלת שאלות על החיים והבנת מעגל החיים. בתהליך זה עשויות לעלות שאלות לא פשוטות, ולחלקינו כהורים אין התשובות אפילו לעצמינו, כך שקשה באותה מידה להנגיש תשובות מספקות גם לילדים שלנו.

העיסוק סביב חרדה קיומית ומחשבות מאיימות על האפשרות שההורים ימותו יום אחד (או בכל יום) עשוי לגרום לחרדה ואף שיתוק, ועיסוק מוגזם עד כדי הסתגרות בחדר, חוסר רצון לשחק או ללכת לבית הספר ולפגוש חברים או משפחה.

אבחון להתמודדות עם חרדה מהמוות

אחד מסעיפי האבחון בילדים לחרדה מהמוות (טנטופוביה) הוא כאשר הסימפטומים נמשכים למעלה מ 6 חודשים.

אחד מהגורמים העשויים להשפיע על עיצוב התפישה של המוות בעיני הילד היא האופן בו אנו המבוגרים מגיבים לשאלות קיומיות ולפחדים שעשויים לעלות סביב האפשרות לאובדן. לילדים יש תפישה מוחשית של מוות וחשוב לא להימנע מלדבר על הנושא בשעת צורך כדי לאפשר עיבוד מידע ושיח סביב חששות כדי לתת להם פרשנויות נוספות ולא רק פרשנויות אסוניות שעלולות לעלות בראשם של ילדנו.

במידה והילד מראה סימנים של חרדה מהמוות שמייצר קושי ואף מגביל אותו בחייו ואתם מרגישים שאין לכם את הכלים לסייע, אל תהססו ופנו לייעוץ ואף לתהליך טיפולי, אין באמת סיבה לחכות חצי שנה כדי לתת לסימפטומים להתחזק ולקבל כלים להתמודד באופן מיטיב עם מחשבות על המוות.

טיפול פסיכותרפי עשוי להועיל לילדים שחוו אובדן משמעותי, כמו מוות של הורה, או שהיו עדים לאירוע שהעלה בהם תגובה רגשית קיצונית, כמו תאונת דרכים קשה או חוויה מורכבת אחרת.

מבחינת ההורה, פנייה עם הילד לטיפול עלולה לעורר את ספק, חוסר-הביטחון שלו או לתהות שמא נכשל בתפקידו, אולם במציאות, פוביות יכולות להתפתח מאינספור סיבות והתערבות מוקדמת נותנת לילד את הסיכויים הטובים ביותר להילחם בפוביה, להשתחרר ממנה ולהמשיך בחייו.