תנסו רגע לחשוב על זה במובן הרחב יותר.
✳️ כן, להורים שלנו יש צרכים. הם מגדלים אותנו כל החיים, ומגיל צעיר הופכת מערכת יחסים של תלות מלאה דרך תהליך של ספרציה-אינדיבידואציה (מוזמנים להעמיק – "מרגרט מאלהר"), בו אנחנו מתחילים לייחד את עצמנו ולשאוף ל"עצמאות מלאה".
אבל הצורך של ההורים ממשיך להתקיים, ובפועל, גם שלנו.
✳️ המשמעות של עצמאות מלאה יכולה להטעות, כי מערכת יחסים בריאה ומאוזנת, היא מערכת יחסים שמצד אחד שואפת לעצמאות, ומהצד השני מאפשרת לקיים תלות נכונה.
לעיתים בגלל שאנחנו עסוקים בעצמאות שלנו, אנחנו לא נותנים מקום למערכת יחסים מופלאה כזאת שיכולה להתקיים.
סיפור להמחשה:
לפני 6 שנים, בשיחת טלפון דיי סטנדרטית, הייתי יכול להטרף כשאמא שלי היתה שואלת אותי בשיחה אם יש לי מה לאכול ואם אני צריך משהו.
התגובה הראשונה שהיתה יוצאת לי מהפה היתה," אמא אולי דיי לשאול אותי כל הזמן אם אכלתי", ואז היא היתה נעלבת, ואני עדיין עם הכעס, ולרוב השיחה היתה מגיעה לסיום כי כבר אין חשק לדבר.
אחרי סיטואציה כזאת ישר הייתי מתמלא ברגשות אשם ואז היתה שיחת התנצלות וזו היתה פשוט רוטינה שחזרה לא מעט פעמים.
תחשבו איזו סיטואציה מאמללת לשני הצדדים.
דונלד ויניקוט מדבר על "האם הטובה דיה" במערכת יחסים שבה היא מבקרת את עצמה מול הצרכים של הילד שלה, אבל עכשיו הילד התבגר..אז אולי הגיע הזמן שלו להיות "ילד טוב דיו"?
🔔 מה אני אומר פה?🔔
ברגע שניתן מקום למעורבות הזאת, נאפשר להורים שלנו למלא את התפקיד שלהם ולייצר משמעות, ומעבר לזה, נכין קרקע פורייה להזדמנויות נוספות לתקשורת (כי אחרי שאני אפרט את כל קופסאות האוכל שיש לי במקרר עם חיוך), נצליח להמשיך לייצר שיח חיובי ולגלוש לנושאי שיחה נוספים..
חוץ מזה, אין כמו לראות אמא מלאה במוטיבציה ומקיימת את התפקיד ההורי שלה, זה הכי מרגש (ושלי גם ממש טובה בזה:) )
לפני חודשיים היינו ביחד בטיול באיטליה, חמישה ימים מדהימים של זמן איכות, ואין לי ספק שהתקשורת בינינו שנבנתה והגיעה למקום הזה, היא הדבר שאפשר לזה להתקיים.
שיהיה לכולנו סופשבוע נעים ומקרב,
עידו
(בתמונה – הוכחה לטיול שלנו באיטליה:)
עוד באתר
