"הן לא באמת שלי כל המחשבות שלי. הן עוד מחשבות שלוקחות חלק בי.
זו ידיעה שנותנת קצת ספייס לחיות עם מחשבה מאשימה כמו:
"איך יכול להיות שאני חושב אותן".
לפני עשור חייתי עם מחשבות קשות קשות, אמיתי.
🍁מערכת יחסים עם מחשבות "מאיימות" הופכת להיות לא מיטיבה כשאני לוקח את המחשבות שלי יותר מידי ברצינות. זה לא אומר להתעלם מהן, זה גם לענות, אבל מחשבה, גם אחרי שאתה מסיים דיון איתה, היא יכולה לחכות לך בפינה, שוב..ושוב.
🍁זה לא "שלאק" ולהעיף אותה, זה מצריך תרגול..אבל צעד אחר צעד, מרווח ועוד מרווח, ופתאום אפשר לראות שהמרחב שנוצר בינך ובין המחשבות שחיות בך, מאפשר ספייס אמיתי שמאפשר לארח אותן ואפילו להציע להן להשאר לישון.
מכירים מחשבות כאלה?
