אנחנו מבלים שליש מהחיים שלנו בשינה, בשני שליש האחרים אנחנו רוב הזמן חושבים..מה לעשות? גם כשאנחנו חושבים שאנחנו לא חושבים, זאת מחשבה 
בעקבות מחשבות, מערכת הקשב לעיתים מצליחה להשכיח מאיתנו את המיידיות שברגע ולפספס לא מעט דברים.
אם זה לא מספיק, היכולת ליהנות מרגע שהוא בר חלוף הופכת ונהיית נדירה יותר ככל שהטכנולוגיה מתקדמת ומאפשרת לנו להיות להיות מחוברים לסמארטפונים (ושאר מסיחים) שגובים מאיתנו משאבי חשיבה רבים ומסיתים את הקשב.
הם מצליחים לתפוס את הפוקוס ולהסב את תשומת הלב שלנו, ואני אפילו לא מדבר על מצבי קיצון של התמכרויות ותרחישים נוספים שחווים בני דורנו ושעשויים לחוות בני דור ה – Z.
תשומת הלב המוסתת, מפרידה בנינו לרגעים פוטנציאליים ליצירת משמעות כמו יצירת קשב בשיחות חולין, יכולת להכיל ולהבין את החשיבות שבתקשורת עם עצמנו ועם הסביבה הקרובה לנו.
בפועל, יש בנו את היכולת להפנות את תשומת הלב באופן מודע, להיות מחוברים לרגעים "רגילים" ויומיומיים, ולהפוך אותם למרכז חיינו ולחוש את עוצמת החיים גם בימי חול.
אבל איך מצליחים להפנות קשב במודע עם מחשבות ושאר מסיחים?
אחד הכלים למשל הוא תרגול מיינדפולנס (קשיבות)
✔️התרגול מאפשר לבנות מיומנות הפניית קשב
✔️זיהוי מחשבות ויכולת התבוננת בלתי שיפוטית במחשבות שעולות ובכך לא להיסחף עם פרשנויות שלנו על מחשבות
✔️טכניקות נשימה לוויסות במצבי לחץ וחרדה (ובכל כך הרבה מצבים אחרים בחיי היום יום)
✔️מודעות לתחשות הגוף הפיזי שלנו
כך, באמצעות תרגול ובניית המיומנות, נוכל במהלך יום מלא במסיחים לזהות ולפתח את היכולת להפנות את הקשב לדברים החשובים לנו באמת ולהיות יותר נוכחים לעצמנו ולסביבתנו.
הכותרת של הפוסט לקוחה מפזמון בשיר של אביתר בנאי:
"שביר, הכל ברגע נשטף
מתנה, כל נשימה, כל נשימה"
