החיים הם הבמה הכי גדולה ומורכבת שאי פעם ראיתי, איך הולך המשפט, המציאות עולה על כל דמיון? אז כזאת…
הכל מוצג בה, הרגשות שלנו, המחשבות שלנו, קרובי משפחה, חברים, קרובים רחוקים ושאר עוברי אורח.
אנחנו – כמו צופים מן הצד, יכולים לבחור להיכנס לדמות ה"שחקן" ולפעול בתוך הדמות שאנחנו מייצגים בעולם, אך תמיד יכולים גם לבחור רגע להשתהות, לא להגיב, לא לשפוט, לא לתת ל"שחקן" לנהל אותנו, פשוט להיות צופים מהצד.
אנחנו יכולים (וחשוב) לתרגל את היכולת להיות נפרדים מהמחשבות שלנו. לא מדובר פה ביכולת קוסמית.
אנחנו לא יכולים להחליט להפסיק לחשוב או להרגיש, אבל היכולת לחשוב על המחשבות והרגשות שלנו ולראות את המציאות הדואלית, אשר טוב חי לצד רע, שמחה ועצבות, ועוד דברים שקורים לנו – היא כלי אדיר.
💡 למה? 💡
- קודם כל, כך נוכל להזכיר לעצמנו, שהתמונה הגדולה מורכבת יותר מאיך שאנחנו עשויים לתפוס אותה באותה נקודת זמן אם אנחנו ה"שחקן" על הבמה.
- רגש או מחשבה שלילית עשויים לכבוש אותנו ולספר לנו שאנחנו חווים אסון שאין לא פתרון, שאנחנו לא מסוגלים להתמודד עם איתו, ועוד כל מיני סיפורים "טובים" כאלה, ואז האופק נראה פחות בהיר.
- אז היכולת להיות צופה מן הצד, היא מן יכולת כזאת לחוות מגוון רגשות מנוגדים ומחשבות מנוגדות שלא "מתאים" לנו לחשוב או לחוות, ולא לתת להם לנהל אותנו, כי אנחנו צופים ומבינים את התמונה הרחבה יותר.
השחקן והצופה, הם כמובן מטאפורה, הם חיים בתוכנו ומאפשרים לנו להתנהל בסיטואציות מורכבות הרבה יותר בשליטה, בקרה וכל קבלת ההחלטות שלנו נעשית על פי הערכים שחונכנו על פיהם ואת חלקם אפילו בחרנו לעצמנו באופן מודע.
אם אתם מרגישים שאתם רוצים יותר להבין את הרגשות והמחשבות שלכם, לשלוט בדחפים שלכם וללמוד את עצמכם יותר, תדעו שאתם יכולים.
🌈 סופ"ש נעים
