אמ;לק פוסט מונדיאל בנימה קצת שונה (סליחה מסי).
אני לא עף על כדורגל.
🌿 הזכרון הראשון שלי מכיתה ג' סביב כדורגל, אני יושב בסלון של חבר והטלוויזיה דולקת עם משחק שרץ ברקע וכבר שם מבין שאני לא ממש מתרגש ממה שקורה על המסך.
🌿 במשך שנים הסתובבתי עם תחושת אשמה, מבוכה וחוסר שייכות, גם עם חברים מילדות, וגם במקומות עבודה שונים בכל מה שקשור לפער בהבנה והידע סביב כדורגל.
היו תקופות של התנגדות למשחק (תאוריית ה 22 אנשים רודפים אחרי כדור) ועם השנים זה הפך להערכה כלפי זרם באומנות שאנשים אחרים חושבים שהיא ממש יפה.
🌻 אתמול בערב לפני הדלקת נר הנר הראשון, הטלוויזיה היתה דלוקה ואני יכול להגיד שהיתה בי קצת התרגשות לראות מהלך או שניים של שתי הקבוצות, אבל הכי התרגשתי – לראות אוהדים של ארגטינה בוכים מהתרגשות.. זה מדהים בעיני.
🌻 אני מאוד שמח על ההתרגשות של כולם ועל המשמעות שהמונדיאל מייצר, ובאותה הזדמנות אומר לכל מי שמרגיש ש"מצופה ממננו" להתחבר לקונספט שנקרא כדורגל, הכל בסדר אם לא 💛אשמה ומבוכה הם רגשות משניים, וככאלה הם נובעים מתוך פרשנות שניונית (בשונה מרגשות ראשוניים כמו עצב או שמחה).
👈 בפעם הבאה שאתם מרגישים בושה (ולא רק אם לא צפיתם במונדיאל), תשאלו את עצמם שוב מה הסיבה שאתם מרגישים ככה ותבררו האם מדובר באמונה שלכם או באמונה שהסביבה שלכם מתחזקת עבורכם.
בתמונה -הבת שלי (סופיה) וסבא שלה חזק בגמר מונדיאל.
חג שמח🌻
